פסק-דין בתיק ת"א 8725-03

מבוא

1.      בפני תביעה ע"ס 290,467 ש"ח שהוגשה על ידי שני בעלי דירות בבניין שברחוב תלמה 4 ירושלים, שהם התובעת 1 (שתקרא להלן: "מינץ") והתובעים 2-3 (שיקראו להלן "גידניאן") והתובעת 4, נציגות הדיירות של הבניין, כנגד הנתבעת שבנתה את הבניין. התביעה היא בגין נזקים בעקבות ליקוי בניה ואיחור במסירת דירת גידניאן.

דירת מינץ

2.      בדיון שהתקיים ביום 27.11.07 בפני כב' השופט אלכסנדר רון, הוסכם על מינויו של מהנדס הבניין והשמאי יצחק ברמן (להלן: "המומחה") על מנת שיתן חוות דעת מכרעת ביחס לשאלת ליקויי הבנייה.

3.      המומחה קבע בחוות דעת כי מצא ליקויים בדירת מינץ שעלות תיקונם בסך 22,900 ש"ח בתוספת מע"מ נכון למועד מתן חוות הדעת.

לאחר קריאת סיכומי הצדדים, אני מקבל את הסתייגויות הנתבעת ביחס לדרישה לחייבה בכל מרכיבי הנזק, כמפורט להלן:

א.     תיקון ארון המטבח -(בסך 600 ש"ח) ארונות המטבח נגרעו מתכולת הדירה שהקבלן היה אמור לספק, והוזמנו ישירות מחברה למכירת מטבחים בשם רגבה. התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי קיבלה זיכוי מהקבלן כנגד ויתור על ארונות המטבח שהוא היה אמור לספק לה והסכום נוכה ממחיר המטבח שהתובעת הזמינה מרגבה. אין כל ראיה לכך שהנתבעת הייתה מעורבת בהובלה או בהתקנה של ארונות המטבח. לפיכך, אין לחייב את הנתבעת בגין ליקוי זה.

ב.     פיקוח הנדסי, דיור חילופי ומע"מ - אין מחלוקת כי מינץ מכרו את דירתם בשנת 2006 בטרם ביצוע תיקוני הליקויים. הנתבעת בסיכומיה אינה כופרת בזכותה של מינץ לקבל פיצוי בגובה עלות ביצוע התיקונים חרף המכירה. אך לטענתה, מינץ לא תזדקק לפיקוח הנדסי ולדיור החילופי, משום שלא תבצע את התיקונים בפועל, וכך גם לא תחויב במע"מ. הטענה, כאמור, מתקבלת. התובעת אינה צריכה לקבל פיצוי בשיעור הגובה משיעור הנזק שנגרם לה בפועל.                                            

4.      לפיכך, בהתאם לסעיף 1 י. לסיכומי ב"כ הנתבעת, אני מחייב את הנתבעת לשלם למינץ סך של 20,820 ש"ח, בתוספת  הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.2.09 (מועד חוות דעת המומחה) ועד לתשלום בפועל.

5.      בנוסף, יש לחייב את הנתבעת לפצות את מינץ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה מליקוי הבנייה עד שמכרה את דירתה. מרבית הליקויים הם ליקויים מינוריים שחלקם אינם גורמים בהכרח לעוגמת נפש. עיקרי הפיצוי הוא עבור ליקויים נרחבים בריצוף הדירה שבוודאי העיבו על ההנאה מהדירה החדשה. אני מחייב את הנתבעת לשלם למינץ פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.  

דירת גידניאן

6.      פיצוי בגין ליקוי בנייה - לפי חוות דעת המומחה,  על הנתבעת לפצות את גידניאן בסך של 17,900 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4.2.09 ועד לתשלום בפועל.

7.      פיצוי בגין סידור חלוף - המומחה קבע כי בתקופת ביצוע התיקונים יידרש פינוי הדירה במשך 2-3 ימים. הצעת ב"כ התובעים בסיכומיו לפיצוי בסך 2500 ש"ח סבירה בעיני ואני מאמץ אותה. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.

8.      פיצוי בגין עוגמת נפש - גם במקרה של דירת גידניאן, מרבית הליקויים הם מינוריים. הליקויים העיקריים הם בעיות רטיבות קלות וליקוי במדרגות שמחוץ לדירה. גם בעניינם של גידניאן אני מעריך את עוגמת הנפש בשווי של 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.   

9.        פיצוי בגין גג שלא נבנה מבטון ואיחור במסירה  - לפי חוות דעת המומחה, נגרמה ירידת ערך בסך השווה ל 16,000$ לגידניאן כתוצאה מכך שנבנה לדירה גג רעפים במקום גג מבטון כנדרש במפרט הטכני של הדירה. כמו-כן, הוכיח גידניאן איחור במסירת הדירה של 13 חודשים, המזכה אותם לכאורה לפיצוי מוסכם של 750$ לחודש (בזאת בכפוף להסתייגות הנתבעת על כך שתוספות בנייה שהתבקשו על ידי גידניאן גרמו להימשכות העבודה של 4 חודשים, ועוד הסתייגויות אחרות לעניין מועד המסירה, שאיני נדרש להכריע בהן).

הנתבעת טוענת שהיא פטורה מלשלם עבור שני הסעיפים האלה לאור כתב ויתור שעליו חתמו גידניאן ביום 29.6.00 (נספח ב' לכתב ההגנה, להלן: "כתב הויתור" או "הסכם הויתור").  בכתב הויתור כתוב כי הנתבעת מוותרת לגידניאן על תשלום בגובה של 17,500$ המגיעה לה מהם. כנגד, וויתרו גידניאן על כל טענה ביחס לבניית גג הרעפים במקום גג הבטון ו "...על כל טענה אחרת למעט התחייבות המוכר לפי החוזה לבדק ולאחריות לפגמים נסתרים שיתגלו אחר כך."(סעיף 4 למסמך).

גידניאן טוענים שחתמו על המסמך מתוך כפייה ואילוץ. לטענתם, באותו זמן לא היו חייבים כל חוב לקבלן כפי שנטען במסמך, והחוב כביכול לנתבעת נכתב לדרישת הקבלן למראית עין. עוד טענו גידניאן כי חתימתם על המסמך היה תנאי למסירת החזקה בדירה, שהקבלן עיכב תוך ניצול היותם ללא קורת גג משלהם.

הנתבעת טוענת כי אכן היה חוב של גידניאן בגין שינויים ותוספות שהוזמנו על ידם בסך של 48,032 ש"ח, בהתבסס על מסמך בחתימת מנהל המכירות של הנתבעת (ללא חתימת גידניאן) מיום 21.6.00 (נספח ג' לתצהיר מנהל הנתבעת 2, מר יחזקאל בלס).  אותו מסמך מוכחש על ידי גינדיאן.

לאחר שמיעת הראיות, אני מעדיף את גירסת גידניאן וקובע כי המסמך אכן נחתם מתוך אילוץ וכפייה. גידניאן הביאו ראיות מדויקות ביחס לכל התשלומים ששילמו לקבלן בהתאם לפירוט התשלומים שבהסכם המכירה. באשר למסמך השינויים ותוספות, המסמך הזה מעלה תמיהות משום שנערך ימים ספורים לפני החתימה על מסמך הויתור. מי שערך את המסמך, מנהל המכירות, לא הגיש תצהיר לאימות המסמך. הסכום שברשימת השינויים ותוספות אינו דומה לסכום שכביכול וויתרה הנתבעת עליו במסמך הסכם הויתור. כמו-כן יום לפני החתימה על מסמך הויתור, ביום 28.6.00, הנפיקה הנתבעת לגידניאן חשבונית מס/קבלה ע"ס 163,720 ש"ח שבה נכתב "גמר ח"ן". לכן, נראה כי החוב כביכול של גידניאן לנתבעת ע"ס 17,500$ נכתב למראית עין כדי לתרץ את הויתור שנכפה על גידניאן ביחס פיצויים המגיעים לו.